חוֹזֶרֶת לָאַהֲבָה

 

רַצְתִּי לַחֲזֹר הַבַּיְתָה וְאֵין

מְבוֹאָה. דָּרַכְתִּי עַל רִצְפַּת

הַסָּלוֹן וְאֵין מְעלַי חֶדֶר, דוֹרֶכֶת

עַל כְּפִיסֵי עֵץ וְאֵין  שולחן וְאֵין ארוֹן,

רַצְתִּי עַל נְסוֹרֶת בְּחֶדֶר אחֵר

וְאֵין  פְּסַנְתֵר, בַּפְּרוֹזְדוֹר הָיָה נִדְמֶה לִי

שֶכֵּן, שֶיֵש שָרִיד לְמָה שֶהָיָה.

 

רַצְתִּי לַחֲזֹר לָאַהֲבָה

וְאֵין

​

​

​

בהתגנבות הם נלקחו ממני

 

נושלתי מהם. ואלו שְמות

ריצה קלה באחו הפתוח

ושיבה קשה ומיוזעת

הליכה עם שחר לאורך הים כשהרוח

מלטף  את  זרועי וצווארי בְּרַיחַ מלח

צלוחית עוגיות בוקר במאפיה השכונתית  

מגישים לי - הא לך.

קערית הבדולח של אמי

שנשרה מידי והתנפצה אל רצפת

המטבח לרסיסים בוהקים וזהרו כשאספתי אותם

במטאטא, ורסיס אחד צר וארוך

נתקע בעקבי ושלפתי אותו. אבל חלק  זעיר

ופצפון נשבר פנימה והוא דוקר מבפנים רק

על כל צעד ושעל

​

​

​

הוֹלֶכֶת עַל עֲנָנִים

 

 

אֲנִי הולֶכֶת עַל עֲנָנִים. אַל תִּשְׁגוּ לַחֲשׁוֹב

עַל אסטרונאוטים מְרַחֲפִים בַּאֲוִירִים אחֵרִים,

נָעִים בְּחָלָל נָעִים,

חָלָק וְרַךְ לְלֹא חֲשָׁשׁ נְגִיעָה בָּאֲדָמָה.

 

אֲנִי הולֶכֶת עַל עֲנָנִים בָּאֲוִויר הַבֵּיתִי. גוּשֵי אֲוִויר קָשֶׁה

הוֹלְמִּים בִּי. עֲנְנֵי סוּפוֹת חוֹל וְאָבָק

עוֹטְפִים בְּמַדְקֵרוֹת, נוֹרִים בְּקִיתוֹנוֹת

רָאשֵׁי חוֹל פִּצְפּוֹנִים.

 

אֲנִי רוֹצֳה לְשָׁם, אֲבָל מוּבֶלֶת הַרְחֵק מִשָּׁם

אֲנִי רוֹצָה לַיָּם, אֲבָל מַגִּיעָה לַיּבַּשָׁה -

זוֹ פִּיסַּת הָאֲדָמָה שֶׁתַּחַת מִדְרַךְ רַגְלַי.

לוחשת לי

פְּלִי עָלַי, תִּפְּלִי עָלַי, אֲנִי יְכוֹלָה

לְשַׁנּוֹת אֶת הַמַּצָּב. אֲנִי גְּדוּלָּה, אֲנִי לֹא פִּיסַּת

אֲדָמָה, אֲנִי לְכָל רוֹחַב הַתְּמוּנָה. אֲנִי יְכוֹלָה

 לָתֵת לָךְ נוֹק אָאוּט בַּבֶּרֶךְ, אוֹ לְשְׁבּוּר לָךְ

אֶת הַיָּד. זֶה לֹא רַק דָּבָר אֶחָד. אֲנִי

יְכוֹלָה גַּם אֶת הָרֹאשׁ. אַחַת, שְׁתַּיִים שָׁלוֹשׁ.

 

עוֹצֶמֶת עֵינַי כְּדֵי לא

לְהוֹרִיד גֶּשֶׁם מֵהַעֲנָנִים.

​

​

​

פַּעַר הַדּוֹרוֹת  

 

נַכְנִיס לְךָ חֵלֶק מַתֶּכֶת בִּמְקוֹם הַשֶּׁבֶר קָבַע הָרוֹפֵא.

מֵאֲלוּמִינְיוּם? אַבָּא שֶׁלִּי נִבְהָל

צוֹפֶה פְּנֵי הַסִּירִים הַמְּרוּטִים שֶׁהִשְׁחִירוּ בְּמִטְבָּח.

פְּלָטִינוּם, יָצְתָה בַּת קוֹל גָּדוֹל. אוֹרְטוֹפֵּדְיָה

יְכוֹלָה לְהַעֲלוֹת זוֹהר פִּתְאוֹם

בְּעֵינֵי הַמְּנותח. תַּכְשִׁיט שֶׁכָּזֶה

בֵּין קֻפְסָאוֹת הַבְּרָגִים הַמְּרֻבָּעִים וְהָעֲגֻלִּים,

האוּמִּים מִ-2 עַד 8 מ"מ. שֶׁהֶחֱיָנוּ

עַד לַזְּמַן הַזֶּה, בְּחֶדֶר חָדָשׁ וּבוֹהֵק

בְּאִיכִילוֹב. מַחְלָקָה אורטופדית א.

​

​

​

אִמָּא שֶׁלִי עוֹד לא מֵתָה

 

עַל כֻּרְסָה בַּסלון יוֹשֶׁבֶת האִשה

שֶׁהָיְתָה בְּשֶׁכְּבר הַיּמִים אִמָּא

שֶׁלִי. לא יוֹשֶׁבֶת, מְסֵבָה אָחוֹר

בְּלוֹאֵי גּוּפָהּ נִיגָרִים-

כֶּסֶת-רכּה מִנּוֹצוֹת שֶׁהָיוּ

תַּרְנְגוֹלֶת מוֹרֶטֶת בְּגוּפִי. מְנקרת

לְמרגלותיה,

עַל הכִסֵא יְשר הַמִּסְעד

יוֹשֶׁבֶת אֲנִי שֶׁהָיִיתִי יַלְדָּתָהּ הַקְּטַנָּה

מֵיטִיבָה אֶת מצעה, מְרֵעָה אֶת בְּשָׂרִי

מַנְעִיצָה בְּעַצְמִי, נִגְלֶלֶת לְאִיטִי

לְאִיטִי

לְאָן שֶׁהִיא עוֹד לא מֵתָה.

​

​

​

קַרְקָעִית

 

אַת קַרְקָעִית מַעְיָן בִּצְּלִילוּת

האדְווֹת הַשְּׁקוּפוֹת-דַּקּוֹת מְרַצְּדוֹת

טורקיז-כָּחל-כְּחַלְחַל-שקפקף

צְדָפִים בּוֹהֲקִים לְבֶן-וָרוד-סָגול

אָמְרוּ לִי.

 

הָיִיתְ. עַכְשָׁו נֵדים מְאֻבְחָנִים

נִצָּבִים חוֹתְכִים. בּוֹאוּ בּוֹאוּ

לִרְאוֹת, בּוֹאוּ לחתוך, בואו

לְשַׁחְרֵר ד"ר קַרְנֵי,

ד"ר סַלְעֵי, ד"ר ראט, אוֹ ד"ר אַחֵר.

 

וְשַׂר הַבְּרִיאוֹת ליצמן

​

​

​

ערה?

​

פָּנַי הַמְּאֻבָּקִים עַל סָדִין אָפֹר מְכוסים שְׂמִיכָה לְבָנָה

מַשֶּׁהוּ, לֹא דִּגְדּוּג, לֹא בבהונות, לֹא מַשֶּׁהוּ,

מִישׁוֹר כָּחֹל יָרֹק חוֹלֵף בִִרְחִיפָה בֵּינִי לְבֵין

הַסָּדִין מאיץ אוֹתִי מַעֲבָר מַעֲבָר ל

מְעַנְיֵן לְאָן נִרְדַּמְתִּי

​

​

​

​

​

​